שבת בבוקר אחותי ואני אופים עוגה לארוחת משפחה. כשהעוגה יצאה מהתנור היא לא תפחה כמו שצריך, ואז פתחנו את המגירה וגיליתי שאבקת האפייה נעלמה. אמרתי בקול: "איפה האבקה?" והתחלנו לחפש.

אחותי העירה: "לא זוכרת שאכלתי אותה, ראיתי אותה הבוקר בקצת זמן." משפחה תגיע עוד שעה ואני הרגשתי שאם לא נפתור את התעלומה העוגה תישאר שטוחה. החלטתי לבדוק את הבית בעדינות, בלי לטפל באיש מאשמה.

שאלתי את אמא, והיא חשבה שאולי קופסת הקניות מהמכולת נבלעה בין שקיות. אבא אמר שקנה עוד חומרים לשבת ושהייתה מעט בלאגן במטבח. גם דיברנו על החתול של השכנה, שכולם צחקו ושאלו, "החתול אשם?"

הלכתי בעקבות סימני אבקה קטנים על השיש והצלחתי למצוא פס לבן עד המרפסת. מתחת לעציץ היתה קופסה פתוחה וקצת אבקה על פרוותו של החתול שלנו. באה דודה שחשבה שהיא השתמשה בבוקר לפנקייקים וכשהסיבה התבררה היא התגלחה: "חשבתי שזה מספיק והשארתי את הקופסה שם."

הסברתי בעדינות את החשיבות של אחריות וסידור אחרי שאוכלים. הכנו עוגה חדשה, הפעם המצרכים היו במקום, והמשפחה ישבה לאכול יחד בשבת עם חיוך.