שכן צעיר בארנונה החל לגייס דיירים לתלות ציור קיר בתחנת האוטובוס במקום שלטים פרסומיים. חלק מהשכנים זועמים וקוראים לזה ונדליזם, אחרים מתלהבים מהצבע והחום שקורה במקום. אני כתבתי טור דעה בעיתון המקומי כדי להסביר את הצד שלי ולפתוח דיון ציבורי.

בטור הבאתי דוגמאות מערים אחרות שבהן ציורי קיר שינו את המרחב. כמה ערים בארץ ובחו"ל דיווחו על ירידה בפשע הקטן וכעס רחובותי אחרי שהתקינו אמנות רחוב במקום שלטים ריקים. לפי מחקר מקומי, במקומות כאלו נרשמה ירידה של כ-15% בשיבוש הסדר הציבורי.

שוחחתי עם נוסעים בתחנה. אישה מבוגרת אמרה: "כיף לי לחכות כאן, זה מרגיע אותי". צעיר אחר הוסיף: "זה לא מפריע לי, זה נותן תחושה של קהילה". יש גם מי אמר: "אני חושש שזה יהפוך לבלגן" וההרגשה הזו חשובה.

אני מבקש פתרון פשוט: אפשר לשלב לוחות מידע קטנים עם ציור קיר חוקי ומקצועי. כך נשמור על נוחות התושבים ועל סדר ציבורי, ונעצים את הקהילה עם אמנות.

האמנות ברחוב היא גם חלק מהתרבות שלנו. אני קורא למועצה המקומית לתמוך בפרויקטים כאלה עם כללים ברורים, כדי שהתחנה תהיה יפה ובטוחה לכולם.