אורית, תלמידה חדשה בבית הספר, נכנסה לכיתה עם חיוך גדול. היא רצתה להכיר את כולם, אבל הייתה לה בעיה אחת. היא לא הצליחה להגות את המילה "שולחן" כמו שצריך, וכל פעם שהיא ניסתה, החברים לכיתה הסתכלו עליה בעיניים מוזרות.

"מה קרה, אורית?" שאלה מיה, אחת התלמידות. "למה את מתבלבלת?"

אורית הרגישה נבוכה. היא החליטה שהיא לא תוותר. היא תחקור את המילה הזאת. "אני חייבת למצוא את הצלילים הנכונים," היא אמרה לעצמה.

אורית פנתה אל חבריה בכיתה. "האם תוכלו לעזור לי?" היא שאלה. "אני רוצה לדעת איך להגות את המילה 'שולחן' כמו שצריך."

חבריה נענו בשמחה. הם ישבו יחד והתחילו לתרגל. "שולחן, שולחן," הם חזרו בקול רם.

לאט לאט, אורית התחילה להרגיש יותר בטוחה. היא הבינה שהחברות והקבלה של החברים שלה עוזרות לה ללמוד ולהשתפר.

"עכשיו אני יודעת!" היא שמחה. "שולחן!"

כולם מחאו כפיים. אורית חייכה, וידעה שיש לה חברים טובים שיתמכו בה תמיד.