הלוויה של סבתא
Translation: The Funeral of Grandma
יום חמישי, 10 בנובמבר
היום התקדמנו להלוויה של סבתא. אני יושבת כאן, מוקפת במשפחה, ותחושת עצב ממלאה את ליבי. כל כך הרבה זיכרונות מציפים אותי, כמו גלים בים. אני זוכרת את הסיפורים שסיפרה לי, את החיוכים שלה, ואת האוכל שהכינה.
“אני לא יודעת איך להרגיש,” כתבתי ליומן שלי. “האם זה נורמלי להרגיש כל כך אבודת?” אני שואלת את עצמי.
יום שישי, 11 בנובמבר
במהלך ההלוויה, כשעמדתי ליד הקבר, שמתי לב לדברים מוזרים. אנשים דיברו על סבתא, אך הם דיברו גם על דברים שלא ידעתי. “היא עזרה לי הרבה בזמנים קשים,” אמרה דודה שלי.
“אבל מה היא עשתה?” שאלתי את עצמי.
יום שבת, 12 בנובמבר
החלטתי לשאול את אמא על מה ששמעתי. “אמא, מה סבתא עשתה לעזור לאנשים?” שאלתי. היא חייכה בעצב ואמרה, “סבתא תמיד הייתה שם בשביל אחרים. היא לא רק הייתה סבתא, היא הייתה חברה לכל אחד.”
באותו רגע, הבנתי. סבתא לא הייתה רק דמות משפחתית, אלא גם מקור לתמיכה.
יום ראשון, 13 בנובמבר
אני מתיישבת לכתוב שוב. “סבתא השאירה לנו לא רק זיכרונות, אלא גם שיעורים,” אני כותבת. אני מבינה שהה legacy שלה לא מת. היא חיה בתוכי ובמשפחה שלנו. אני רוצה להמשיך את הדרך שלה, לעזור לאחרים כמו שהיא עשתה.
אני יודעת שהיא תמיד תהיה בליבי.