יום ראשון, 10 באוקטובר

אני יוסי, יזם בתחום האוכל, והיום אני מתחיל לכתוב את יומן המחשבות שלי. בשבוע האחרון, חוויתי משהו שלא ציפיתי לו. המתכון המיוחד שלי לקציצות טלה, שהפך את המסעדה שלי למצליחה, התגלה לי כסוד שלא שלי. זה כל כך מבלבל.

אתמול, כשהגעתי לשוק, פגשתי את אבי, שף ותיק. "יוסי," הוא אמר, "הקציצות שלך מצוינות, אבל אני זוכר מתכון דומה מהילדות שלי." הלב שלי החמיץ פעימה. מה אם אני לא ייחודי? מה אם אני רק מעתיק?

יום שני, 11 באוקטובר

היום ישבתי עם עצמי ושאלתי: "מה זה אומר עלי?" אני מרגיש כמו נוכל. העסק שלי מבוסס על משהו שאולי לא שלי. אני לא יכול פשוט להמשיך כאילו הכל בסדר. "אני חייב להיות כנה עם הלקוחות שלי," חשבתי.

למנהלי המסעדה שלי אני לא יכול לדבר על כך. אני מפחד שיחשבו שאני חלש או לא מקצועי. אבל הפנימיות שלי זועקת לי להכיר באמת.

יום שלישי, 12 באוקטובר

היום החלטתי לדבר עם אבי. "אבי," אמרתי, "האם אתה מוכן לשתף אותי במתכון שלך?" הוא חייך ואמר, "המתכון שלי הוא סוד של משפחה. אבל אם הכוונה שלך היא טובה, אני אשמח לעזור." זה היה רגע מכונן עבורי.

אני מבין עכשיו שאי אפשר לבנות עסק על שקר. אני רוצה להיות יזם כנה, ולא רק להצליח. אני אמציא מתכון חדש, כזה שיהיה רק שלי.

יום רביעי, 13 באוקטובר

היום אני מתחיל להמציא מתכון חדש. אני מרגיש חופשי. השקר שחרר אותי. אני יוסי, ואני רוצה לבנות את זהותי מחדש, בעזרת האמת. אני מקווה שהקציצות שלי יהיו טובות כמו הקודמות, אבל הפעם, הן יהיו רק שלי.