אני ציפור קטנה בשם נוצה. אני אוהבת לעוף ולעשות צלילים. יום אחד, אני שומעת ילדים מדברים על שגיאות דקדוק. הם צוחקים ומתקנים אחד את השני.

"אני רואה את הכלב שלי רץ!" אומר ילד. "זה לא נכון," אני אומרת בציוץ. "צריך לומר: אני רואה את הכלב שלי רץ!" הם מתלחצים, אבל אני מחייכת.

"ומה עם 'הילדים משחקים בכדור'?" שואלת ילדה. אני עונה: "זה נכון! אבל אם יש רק ילד אחד, צריך לומר 'הילד משחק בכדור'!" הילדים מתפלאים.

הילדים צוחקים ומבינים שגיאות דקדוק הן מצחיקות. "תודה נוצה!" הם אומרים. אני עפה גבוה בשמיים ומרגישה גאה. לימוד יכול להיות כיף, גם כשמדובר בדקדוק!