בביקור בפריז, ישבתי ליד נהר הסן, נהנה מהאווירה הקסומה של העיר. השמש שקעה לאט, והאורות של העיר החלו לנצנץ. לפתע, הבחנתי באמן רחוב, מצייר על קיר, כשהוא מדבר עם קבוצת אנשים סקרנים. החלטתי להתקרב ולהקשיב.

"מהי אמנות בעיניך?" שאל האמן, והקהל שתק. אחד מהנוכחים ענה: "אמנות היא ביטוי עצמי." האמן חייך ואמר: "זה נכון, אבל מה עם השפעתה על אחרים? האם אמנות לא צריכה גם לגרום לנו לחשוב?"

הדברים שלו הדהדו בי. האם אני רואה את האמנות רק דרך חוויותיי האישיות? האם אני מבין את הכוח שלה לשנות תפיסות? התחלתי לתהות על עצמי ועל הדרך שבה אני תופס את החיים.

"בעיניי," המשיך האמן, "אמנות היא דיאלוג. היא לא רק מה שאני יוצר, אלא גם מה שאתם מרגישים." תחושותיו חידשו את מחשבותיי, והבנתי שהאמנות יכולה להיות גשר בין אנשים שונים.

כאשר השיחה הגיעה לסיומה, חזרתי למלון שלי עם מחשבות חדשות. פריז לא הייתה רק מקום לבקר בו, אלא גם הזדמנות להתחיל דיאלוג חדש עם עצמי. אני מבין עכשיו: אמנות ולחיים הם שני צדדים של אותו מטבע.