ביער ירוק ויפה, חיה ציפור קטנה בשם נונה. היא אהבה לשבת על הענפים ולשמוע את המוזיקה של הזמיר. "איזה קול יפה יש לו!" חשבה נונה, "אני רוצה גם לנגן כמו הוא."

יום אחד, נונה החליטה לנסות ליצור מנגינה משלה. היא פתחה את המקור שלה ושרו קולות קטנים. "זה לא בדיוק כמו הזמיר," היא אמרה לעצמה, "אבל אני מנסה."

נונה ישבה על העץ, חיפשה ציפורים אחרות. "שלום, ציפורים!" היא קראה, "אני מנסה לנגן. רוצה להצטרף אלי?"

ציפורים שונות הגיעו, כל אחת עם צליל משלה. "אני אוהבת את הצליל שלך!" אמרה ציפור כחולה. "בואו ננגן יחד!"

כשהן ניגנו יחד, נונה הרגישה משהו חדש בליבה. המוזיקה חיברה אותן. "זה מדהים!" היא אמרה. "המוזיקה שלנו יוצרת חברות!"

מאותו יום, נונה והציפורים ניגנו יחד כל יום. דרך המוזיקה, נונה גילתה את כוח ההבעה העצמית שלה. היא לא רק ששרה, אלא גם יצרה קשרים חדשים עם החברות שלה.