ביום שמשי אחד, ענת, סטודנטית לאמנות, טיילה ברחובות חיפה. היא אהבה את העיר שלה - את הנמל, את הגנים הבהאיים, ואת המוזיאונים. תוך כדי הליכה, היא הבחינה בעציץ קטן ומוזר בחנות עתיקות.

"מה זה?" שאלה את בעל החנות, איש זקן עם זקן לבן.

"העציץ הזה הוא קסום," ענה האיש בחיוך מסתורי. "כל יצירה שתציירי יוצאת לחיים."

ענת לא האמינה, אבל קנתה את העציץ, סקרנותה גברה על ספקותיה. בלילה, היא ציירה פרח יפה עם צבעים עזים. לפתע, הפרח קפץ מהקנבס והחל לרקוד.

"וואו!" צעקה ענת, מופתעת. "זה אמיתי?"

כשהיא שיחקה עם הקסם, היא ציירה דמויות, חיות ונופים. כל יצירה קיבלה חיים, והעיר הפכה לשדה ניסויים קסום. חבריה לסטודיו היו המומים.

אך עם הכוח הזה, הגיעה גם אחריות. ענת הבינה שצריך להיזהר. היא לא רצתה שהקסם יגרום לבלגן בעיר.

יום אחד, היא ציירה קוף שחי על עץ, והוא החל לקפוץ ברחוב. אנשים צעקו והתרחקו. "לא, קח אותו חזרה!" היא קראה, מבינה שהיא חייבת לשלוט בכוחותיה.

בסופו של דבר, ענת החליטה להשתמש בקסם רק למטרות טובות. היא ציירה ילדים שמחייכים, פרחים שפורחים, וחיות שמביאות שמחה. חיפה הפכה לעיר קסומה, אבל היא נשארה על הקרקע.

הקסם היה חלק מחייה, אבל ענת ידעה שצריך לדעת להשתמש בו נכון.