ליה הייתה סטודנטית לפיזיקה. היא אהבה ללמוד על כוכבים, חורים שחורים וזמן. יום אחד, בזמן שהיא עשתה ניסוי במעבדה, היא פתאום הרגישה זרם חזק של אנרגיה. "מה זה?" היא חשבה, והבינה שיש לה כוח מיוחד: היא יכולה לנהל את הזמן.

בעוד ליה מתמודדת עם הכוח החדש שלה, היא קיבלה טלפון מחבר שלה, עומר. "ליה, אני בצרה!" הוא צעק. ברקע, היא שמעה קולות של מכוניות וצרחות. "אני בדרך!" היא ענתה, אבל משהו בתוכה התכווץ. היא ידעה שהזמן לוחץ.

ליה עמד במרכז החדר, מתלבטת. "אם אני אחזיר את הזמן לאחור, אני יכולה להציל את עומר," היא חשבה. "אבל מה אם זה ישנה הכל? מה אם זה יפגע במישהו אחר?"

היא זכרה את השיעורים שלה על הערך של החיים. "כל רגע חשוב," היא אמרה בקול רם. לבסוף, היא החליטה. "אני לא יכולה לשחק עם הזמן. אני אגיע לעזור לו עכשיו."

ליה רצה החוצה, והרגישה את הלב שלה פועם. היא לא ידעה מה יקרה, אבל היא ידעה שהיא חייבת להיות שם בשביל עומר. הזמן לא היה הכוח שלה, אלא האומץ שלה לפעול.