בביקור האחרון שלי אצל סבתא, ישבתי איתה במטבח ואכלנו עוגיות שהכינה. בזמן שדיברנו, שמתי לב להגייה שלה. כל מילה, כל צליל, החזיר אותי לזיכרונות ילדות. היא אמרה לי, "תשמעי, כשאת מדברת, את מדברת כמו שאני דיברתי כילדה."

ההגייה שלה הייתה מיוחדת. היא הוסיפה חום לכל מילה. "את יודעת," היא המשיכה, "השפה היא כמו גשר בין הדורות." דבריה נגעו ללבי. הבנתי שהשפה לא רק משמשת לתקשורת, אלא גם לשימור התרבות שלנו.

בכל פעם שסבתא אמרה "שבת שלום" בקול שלה, הרגשתי מחוברת לשורשים שלי. ההגייה שלה הפכה חלק מהזהות שלי, והבינה לי את הכוח של השפה לשמר זיכרונות.

השיחה עם סבתא חיזקה בי את ההבנה שהשפה היא חלק בלתי נפרד מהמשפחה שלנו. כאשר אני מדברת, אני לא רק מדברת, אלא גם שומרת על המסורת. ההגייה שלה, המילים שלה – אלו הם חלק מהבית שלי.