יוסי היה צלם סרטים מוערך, אך בשבועות האחרונים, הוא החל להרגיש תחושה מוזרה. בכל פעם שהוא עמד מול המצלמה, הוא הרגיש שיש משהו לא בסדר. צילומים שלו נראו כאילו הם מתעדים יותר משיחות מקצועיות. הוא ניסה להתעלם מהתחושות, אבל הלחץ רק הלך ותפס אותו.

"מה קורה כאן?" שאל את עצמו בלילה אפל, כשלבו דופק במהירות. הוא ראה את הסרטונים שצילם, והרגיש כאילו הם חושפים את חייו הפרטיים. "זה לא יכול להיות," הוא לחש, אבל המחשבות לא עזבו אותו.

בוקר אחד, הוא גילה הודעה מסתורית במייל: "אני יודע מה אתה עושה." יוסי חיפש את השולח, אך לא מצא דבר. תחושת הפרנויה החלה לגדול, והוא לא ידע למי לפנות.

"לא ייתכן שמישהו עוקב אחרי," הוא אמר לחברו הטוב, דני. "זה כמו בסרטים!"

דני חייך, אך יוסי לא ראה את ההומור. הוא החל לבדוק את המצלמה שלו, ופתאום, הבין – המצלמה משדרת בשידור חי. הוא נזכר בסצנות שצילם, ברגעים אינטימיים שהיו אמורים להישאר פרטיים. "אני חייב לעצור את זה," הוא לחש, אבל המחשבות כבר היו מעבר לשליטתו.

כשהחל לחקור את המקור של השידור, הוא מצא את עצמו במבוך של שקרים. הוא לא רק איבד את תחושת הכיוון שלו, אלא גם את תחושת המציאות. ככל שהתקרב לאמת, כך התערבבו הגבולות בין חייו המקצועיים לאישיים.

לפתע, הוא קיבל הודעה נוספת: "הכל מוקלט, יוסי." זה היה קולו שלו, מדבר על פחדים הכי עמוקים שלו. הוא הבין, ברגע אחד, שהמצלמה לא רק שידרה את חייו, אלא גם את מוחו.

יוסי עמד מול המראה, אבוד. "מי אני?" הוא שאל את עצמו, והקול המוכר חזר אליו: "אתה פשוט דמות בסרט."