בכיתה של מורה לשפה, השיעור התחיל כמו בכל יום, אך היום היה שונה. המורה, יעל, חייכה ואמרה: "היום נדבר על טעויות דקדוק שמבצעים כולם." התלמידים הביטו זה בזה, סקרנים.

"נניח," היא המשיכה, "שאתם רוצים להגיד 'אני הולך לבית הספר.' אבל אתם אומרים 'אני הולך לבית הספרים.' זה קורה לכולנו!"

באותו רגע, עידן, תלמיד בכיתה, פרץ בצחוק. "אני עשיתי את זה בשבוע שעבר!" הוא קרא. כל התלמידים החלו לצחוק, ולאט לאט הבינו שהם לא לבד.

יעל המשיכה: "וכשאתם רוצים לשאול 'מה אתה עושה?' ונשאלתם 'מה אתה עשית?' – זה קורה לכולם!"

אורית, תלמידה אחרת, הרימה את היד ואמרה: "אני תמיד מתבל את השאלות!"

הכיתה התמלאה בצחוק והבנה משותפת. יעל חייכה, "כל טעות היא הזדמנות ללמוד. חשוב לקבל את עצמנו עם כל השגיאות."

בסוף השיעור, התלמידים יצאו עם חיוך על הפנים, מבינים שהטעויות שלהם לא רק מקטינות אותם, אלא עוזרות להם לצמוח. זה היה שיעור על דקדוק, אבל גם על קבלה וצמיחה.