בפסטיבל אומנות בעיר, אמן רחוב עמד ליד קיר גדול. הוא צייר בצבעים חיים, וכולם התאספו סביבו. אנשים צחקו ודיברו, כל אחד מהם הביא את הסיפור שלו.

"אני זוכר את הילדות שלי," אמרה אישה עם עגילים צבעוניים. "אהבתי לצייר, אבל לא היה לי זמן."

האמן חייך, המשיך לצייר, והצבעים התערבבו על הקיר. "אומנות מחברת אותנו," אמר. "לכל אחד יש סיפור."

ילד קטן הצביע על הציור ואמר: "זה יפה! אני רוצה לצייר גם!"

האמן התכופף אליו ואמר: "תצייר מהלב שלך. זה הכי חשוב."

הקיר הפך למקום של שיחות וחלומות. כל אדם שיתף את חוויותיו, והאומנות חיברה ביניהם. ברקע, הצבעים האדומים, הכחולים והירוקים נצצו, כמו הקולות השונים של הקהילה.