יום שני בבוקר. השחקנית המבוגרת, מרים, קמה בשעה שבע. היא שותה קפה ומסתכלת על המראה. "היום אני מופיעה בפעם האחרונה," היא אומרת לעצמה.

בשעה עשר, מרים מגיעה לתיאטרון. "שלום לכולם!" היא אומרת בביטחון. השחקנים הצעירים מחייכים אליה. היא מדברת איתם על המופע. "אני זוכרת את ההופעות הראשונות שלי," היא אומרת.

אחר הצהריים, מרים מתאמנת על התפקיד שלה. היא מתלהבת. "הכל יצליח," היא אומרת. היא חושבת על כל השנים בתיאטרון.

בערב, המופע מתחיל. מרים עולה על הבמה. הקהל מוחא כפיים. "תודה לכל מי שתמך בי," היא אומרת. היא מרגישה שמחה וגאווה.

בסוף המופע, מרים מקבלת פרחים. "את אחת הגדולות!" אומר אחד השחקנים הצעירים. מרים מחייכת. היא יודעת שהיא עשתה שינוי בחיים של אחרים.

היום נגמר. מרים מרגישה מאושרת. "זה היה יום מיוחד," היא חושבת.