דנה הייתה נערה מגמגמת. בבית הספר, היא הרגישה תמיד שונה. כשכולם דיברו בקלות, היא נלחמה לומר את המילים. יום אחד, המורה לספורט, נעמי, הציעה לה להצטרף לקבוצת הכדוריד של בית הספר. דנה התלבטה, אבל בסוף החליטה לנסות.

ביום הראשון באימון, דנה הרגישה שהמילים לא יוצאות לה. "אני לא יכולה לעשות את זה," היא אמרה לחברה שלה, מיה. מיה חייכה ואמרה, "דנה, תנסי! זה רק משחק!" דנה נרגשה, אבל פחדה מאוד.

עם הזמן, דנה התחילה להרגיש יותר בטוחה. היא עבדה קשה באימונים ולמדה לקבל את עצמה. במהלך המשחק הגורלי נגד בית הספר המתחרה, דנה עמדה בשער. כשהכדור הגיע אליה, היא עצרה לרגע. כל הקהל שתק.

"הנה ההזדמנות שלי," חשבה דנה. היא קפצה והצליחה לבלום את הכדור! אפילו שהקבוצה לא ניצחה, דנה הרגישה גאה בעצמה. היא הבינה שהכוח שלה הוא לא רק בכוח הגופני, אלא גם בנחישות שלה.

דנה חזרה הביתה עם חיוך. היא לא הייתה רק מגמגמת, אלא גם ספורטאית אמיצה.