ביום רביעי, בצהרי היום, צוות השיווק של החברה החליט להקים סל קניות משותף למשרד. כל אחד מהעובדים הביא מוצר אחר: עדי הביאה חטיפים מלוחים, יוסי הביא שתייה מתוקה, ומיה הביאה פירות. כולם היו נלהבים, אבל לא ידעו מה יקרה כשיגיע הזמן לשלם.

"אני לא זוכר שראיתי את החטיפים שלך," אמר יוסי, כשהחלה חלוקת החשבון. "למה אני צריך לשלם על משהו שלא הבאתי?"

"ומה עם השתייה שלך?" השיבה מיה בכעס. "זה לא הוגן שאני אשלם על הכל!"

עדי, שניסתה להרגיע את הרוחות, אמרה: "חבר'ה, אנחנו עובדים יחד, בואו נשתף פעולה. לא יכול להיות שכל אחד ירגיש מנותק."

כשהעימות התחיל להחריף, פתאום נשמעה יריית פיצוץ מהחדר הסמוך. כל העובדים קפצו ממקומם, וראו את רפי, הסטאז'ר, מחזיק בלון גז שהתפוצץ. כולם החלו לצחוק, והמתיחות נעלמה.

"אם זה מה שצריך כדי לשתף פעולה, אני מביאה בלונים בפעם הבאה!" צחקה מיה.

בסופו של דבר, הם החליטו לשלם כל אחד על המוצר שלו, ושוב חזרו לשגרה. "הסל הקניות שלנו יכול להיות יותר תומך," אמרה עדי, "אבל רק אם לא יהיו פיצוצים!"

וכך, עם חיוכים ופיצוצים, הם למדו ששיתוף פעולה הוא המפתח, גם כשיש קונפליקטים.