מירי, אישה ישראלית, התרגשה מאוד כאשר נחתה בקהיר. היא שמעה רבות על השוק המפורסם של העיר, וחשבה שזה הזמן להרגיש את התרבות המצרית מקרוב.

כשהגיעה לשוק, היא נשאבה לתוך ים של צבעים וריחות. "זה מדהים!" היא חשבה לעצמה. דוכנים מלאים במוצרי מזון, תבלינים, וביגוד מקומי. היא עצרה ליד דוכן של תבלינים ושאלה את המוכר, "מה זה התבלין הזה?"

המוכר, בחיוך רחב, ענה, "זה כמון! הוא מוסיף טעם למאכלים.” מירי ראתה את האכפתיות של המוכר והרגישה חיבור מיידי. היא קנתה כמה תבלינים, אך אז שמה לב לכך שהמחירים שונים מאוד ממה שהיא רגילה. "למה זה כל כך יקר?" היא שאלה, מתעניינת.

המוכר הסביר, "המחיר גבוה כי אנחנו עובדים קשה כדי לגדל את התבלינים האלו, ולא תמיד יש לנו לקוחות.” מירי הבינה שהמסחר בשוק אינו רק על רכישת סחורה, אלא גם על תמיכה בקהילה.

בסוף היום, מירי הלכה עם שקית מלאה בתבלינים, אך גם עם תחושה של אחריות. היא הבינה שהשוק הוא לא רק מקום לקניות, אלא גם מקום למפגש בין תרבויות ולתמיכה באנשים. השוק שינה את הדרך שבה היא רואה את העסקים, והפך את המסע שלה ליותר מעמוק ומחובר.