זה היה יום שמשי כאשר אורי, אביו של יוסי, החליט לקחת את בנו הקטן לסרט הראשון שלו. יוסי היה בן חמש, מלא התלהבות. "אבא, מה זה סרט?" שאל יוסי בעיניים נוצצות.

אורי חייך ותיאר לו את המסך הגדול, את המוזיקה ואת הדמויות. "זה כמו חלום, יוסי. אנחנו נצפה באנשים עושים דברים מדהימים," אמר בעיניים מלאות געגוע. הוא נזכר בסרט הראשון שלו, כשהיה קטן. ההתרגשות, הצחוק, והפחד - כל החוויות הללו חזרו אליו.

כשהגיעו לקולנוע, יוסי היה נרגש. "אבא, אני רוצה פופקורן!" הוא קרא. אורי קנה לו פופקורן גדול ויחד הם נכנסו לאולם. האורות כבו, והמסך נדלק.

בתוך דקות, יוסי היה מרותק. "תראה את הדינוזואר, אבא!" הוא צעק, ואורי לא יכול היה שלא לחייך. הוא הרגיש את הקשר ביניהם מתהדק, את החוויות המשותפות שהיו כל כך מיוחדות.

בסוף הסרט, יוסי היה כל כך שמח. "אבא, זה היה מדהים!" הוא אמר. אורי הרגיש את הלב שלו מתמלא. הוא הבין שהרגעים האלה הם מה שחשוב באמת.