ביום שמשי, קטי הלכה לים עם חברים. היא חיפשה צדפים ובמקרה מצאה אבן נוצצת. האבן הייתה יפה ומיוחדת.

"וואו, מה זה?" שאלה מיה, אחת מחברותיה. קטי חייכה ואמרה, "אני לא יודעת. אבל היא מהממת!"

פתאום, פתאום, מיה נעלמה! קטי קראה, "מיה! איפה את?" לא היה שום קול.

קטי הייתה מודאגת. היא חיפשה את מיה בכל מקום. ואז, חבר אחר, דניאל, נעלם גם הוא. "מה קורה כאן?" קטי חשבה.

קטי הסתכלה על האבן שוב. היא פתאום הבינה שיש קשר. היא קראה, "אבן, מה את עושה?"

אבן פתאום זרקה אור חזק. קטי ראתה את מיה ודניאל מופיעים. "הייתם פה כל הזמן?" קטי שאלה.

"כן, האבן שלחה אותנו," אמר דניאל. קטי הבינה שהאבן לא מסוכנת. היא פשוט רצתה לשחק.

קטי וחבריה צחקו והמשיכו לטפח את החברות שלהם. הם למדו שגם דברים מיוחדים יכולים לבלבל, אבל עם חברים, הכל בסדר.