אורי ישב על הספסל בגינה שלו, עיניו מתבוננות בדבורה המרחפת סביב פרחי הוורדים. הוא היה מרותק מהמראה. הדבורה, עם כנפיה המהבהבות, עפה בין הפרחים כמו רקדן מיומן. "איזה יופי," הוא לחש לעצמו, "כמה חשובים הם הדבורים לעולם שלנו."

בעודו מתבונן, אורי נזכר בשיחה שהייתה לו עם סבתו. "אתה יודע," היא אמרה, "בלי דבורים, לא יהיו לנו הרבה פירות וירקות. הן עוזרות לפרחים להתרבות." אורי הרגיש את אחריותו כלפי הטבע מתגברת.

"הגיע הזמן לעשות שינוי," הוא קבע. הוא קם מהספסל והלך לכיוון המחסן. שם, הוא החזיק בבקבוק כימיקלים שהשתמש בו לגינה. "אני לא יכול להמשיך לפגוע בהן," הוא אמר בקול רם, כאילו הדבורה שומעת אותו.

אורי פתח את הבקבוק וזרק אותו לפח. הוא חייך, מרגיש הקלה. "אני אשתדל לטפח את הגינה שלי בדרך טבעית," הוא חשב, "כדי ששום דבורה לא תיפגע."

כשהוא חזר לספסל, הוא הביט שוב בדבורה. היא חזרה לעבודה, ואורי הבין שהמעשה הקטן שלו יכול להשפיע על עולם גדול. "תודה לך, דבורה," הוא אמר בעדינות, "אתה מלמד אותי איך להיות אחראי."