ביום קיץ חם בתל אביב, עמדו יוסי ואמו ליד מגדל עזריאלי. השמש זרחה, והאנשים סביבם נראו שמחים. יוסי, ילד סקרן, שאל: "אמא, למה אנשים מתאספים כאן כל כך הרבה?"

אמו חייכה והעבירה את מבטה לעבר המגדל הגבוה. "זה מקום מיוחד, יוסי. אנשים באים לכאן לחלום, לחשוב על העתיד שלהם."

יוסי לא הבין לגמרי. "חלומות? מה זה אומר?" הוא שאל בעיניים גדולות.

"אז תראה," אמא ענתה, "כל אחד יכול לחלום על מה שהוא רוצה להיות. מישהו רוצה להיות רופא, אחר רוצה להיות אמן. מגדל עזריאלי הוא כמו סמל של כל החלומות האלו."

יוסי הביט במגדל והרגיש השראה. "ואני?" הוא שאל בסקרנות. "מה אני יכול לחלום?"

אמא קפצה על ההזדמנות. "אתה יכול לחלום להיות כל מה שאתה רוצה. אולי מדען שיגלה תרופה חדשה, או סופר שיכתוב ספרים."

יוסי חייך, דמיין את עצמו כמדען. "אני רוצה לגלות משהו חשוב!" הוא אמר, והאמא חיבקה אותו.

באותו רגע, בין המגדל למבנים הסובבים אותו, הם חוו את הקסם של החלומות ואהבת המשפחה.