כשהתחלתי לרוץ, לא חשבתי שזה יהפוך לתחביב שלי. זה התחיל כצורך לשמור על כושר. "אני צריכה לעשות משהו", אמרתי לעצמי. התחלתי לרוץ בפארק הקרוב לבית שלי, ולאט לאט, הריצה הפכה לחלק מהשגרה שלי.

עם הזמן, גיליתי שהריצה היא לא רק פעילות גופנית. כל ריצה הפכה למסע פנימי. כשאני רצה, אני מרגישה חופשייה. המחשבות שלי מתבהרות, ואני יכולה להתרכז במה שחשוב לי. "זה מדהים כמה שקט יש כאן", אמרתי לחברה שלי, שהצטרפה אליי לריצה אחת.

הריצה חינכה אותי על כוח הרצון והנחישות. לפעמים, כשאני עייפה ורוצה להפסיק, אני מזכירה לעצמי את המטרה שלי. "אני יכולה לעשות את זה", אני אומרת בקול. כשאני מסיימת ריצה, אני מרגישה גאה בעצמי.

עכשיו, אני יודעת שההתמדה והמאמץ משתלמים. הריצה הפכה להיות לא רק תחביב, אלא גם מקור להשראה. היא מראה לי שהכל אפשרי אם רק נשקיע את המאמץ.