יומן, יום ראשון

היום החלטתי להתחיל לכתוב מכתבים לאלוהים. אני יושב במרפסת, מביט בשמיים הכחולים, ומרגיש צורך עז לשאול שאלות. "אלוהים, האם אתה שומע אותי?" המילים יוצאות ממני כמו תפילה. אני שואל את עצמי מדוע כל כך הרבה אנשים מאמינים בך, בעוד אני מרגיש לעיתים קרובות לבד בעולם הזה.

אני נזכר בשיחה עם חברי, דניאל. הוא אמר לי: "אמונה היא כמו אור בחשכה. היא לא תמיד נראית, אבל היא שם." דבריו נוגעים בי. אני תוהה אם אני יכול למצוא את האור הזה בתוכי.

יומן, יום שני

אתמול כתבתי על שאלות קיומיות. היום אני רוצה לדבר על משמעות החיים. "אלוהים, מהי המטרה שלי?" אני שואל. אני מרגיש שהחיים שלי חסרים כיוון, ואני מנסה להבין מה אני יכול לתת לעולם. השיחה עם אמי עולה בזכרוני, כשהיא אמרה: "החיים הם מסע, לא יעד."

אני מתחיל להבין שלפעמים השאלות הן התשובות. ככל שאני חוקר את עצמי, אני מגלה תובנות חדשות. האמונה שלי לא חייבת להיות מוחלטת, אלא יכולה להיות תהליך מתמשך של חיפוש.

יומן, יום שלישי

היום אני כותב על האהבה. "אלוהים, מה זה אומר לאהוב?" אני שואל. האהבה, כמו האמונה, היא דבר מורכב. בשיחה עם חברה, היא אמרה לי: "אהבה אמיתית היא לא רק תחושה, אלא גם פעולה."

אני מתחיל להבין שהאהבה היא חלק מהותי מהחיים שלנו, והיא מחברת אותנו זה לזה. אני רואה את החיבור הזה גם במסגרת האמונה שלי. כשאני אוהב, אני גם מאמין בעולם טוב יותר.

יומן, יום רביעי

בסוף השבוע הקרוב, אני מתכוון לבקר את סבתי. היא תמיד ידעה להקשיב לשאלות שלי. "אתה לא לבד," היא תאמר לי. אני מרגיש שהמכתבים שלי לאלוהים עוזרים לי לברר את מחשבותיי, ובעיקר להבין את עצמי. אני לא מחפש תשובות מוחלטות, אלא רק דרך להרגיש מחובר יותר.

עם כל מכתב שאני כותב, אני מתקרב לאמת שלי. אולי האמונה היא לא דבר שמוצאים, אלא דבר שבונים, שאלה מתמשכת של חיפוש והבנה.