בעיר קטנה בצפון הארץ, בין ההרים הירוקים והנחלים הזורמים, יצא עומר לטיול רגלי. הוא היה מוזיקאי, גיטריסט, שאהב לכתוב שירים בטבע. הרוח הנעימה נשבה בעדינות, והוא ניגן מנגינה חדשה שעלתה במוחו.

בזמן שעומר ניגן, הבחין באישה צעירה מתקרבת אליו. היא נושאת תיק עם תופים קטן ושיער שחור גלי. היא חייכה אליו ואמרה, "אני לא יכולה להתנגד למוזיקה כזו. איזה יופי!"

עומר, מופתע אך מאושר, ענה, "תודה! אני עומר. מה שמך?"

"אני מיה," היא השיבה, "אני מוזיקאית גם כן. אני אוהבת לנגן בטבע."

שניהם התחילו לנגן יחד, עומר על הגיטרה ומיה על התופים. המוזיקה שלהם התערבבה עם קולות הציפורים והמים הזורמים, ופתאום הכל הרגיש קסום.

"זה כמו שהמוזיקה מחברת אותנו," אמרה מיה, וענייני הלב שלה החלו להתרגש.

"נכון," ענה עומר, "אני מרגיש כאילו אנחנו מכירים כבר הרבה זמן."

במהלך ההפסקה, הם ישבו על סלעים ושתפו זה עם זה את חלומותיהם. עומר דיבר על השאיפה שלו לכתוב שירים שיגעו בלבבות, ומיה שיתפה על המסעות שלה ברחבי הארץ.

"את רוצה לנסות לכתוב שיר יחד?" הציע עומר, עיניו נוצצות.

"בהחלט!" ענתה מיה, "זה יכול להיות התחלה של משהו מיוחד."

כשהשמש החלה לשקוע, הם מצאו את עצמם מנגנים שיר חדש, והלבבות שלהם הכו יחד במקצב אחד. הרגע היה מקסים, והם ידעו שהמפגש הזה היה רק ההתחלה של מסלול מוזיקלי חדש בחייהם.