בימים רחוקים, בכפר קטן ליד נהר צלול, חי חתול בשם מיצי. מיצי היה חתול רעב מאוד, והוא חיפש תמיד אחר מזון. יום אחד, כשהוא ישב על שפת הנהר, הוא ראה דג יפיפה עם scales sparkling like diamonds. הדג שחה במים, והחתול הרגיש את רעבונו גובר.

"אה, דג יקר," קרא מיצי, "בוא אלי! אני רוצה לאכול אותך!"

אך הדג, שלא היה רגיל לבקשות כאלה, ענה לו בשלווה: "מדוע לא תבקש ממני לבוא, אלא שתצוד אותי? אם תספר לי על העולם שבחוץ, אולי אשקול לבוא."

מיצי, שהופתע מהבקשה, חשב לרגע. הוא לא היה בטוח מה לספר, אך הרעב שלו היה חזק. "אני יכול לספר לך על השמש שמחממת את האדמה, על העצים שגדלים ועל החיות שמסתובבות סביב."

"אני מוכן להקשיב," אמר הדג, "אבל תזכור, אני לא רק דג. אני גם רוצה לדעת על החברות, על האהבה ועל כל מה שיש בעולם."

מיצי התחיל לספר לדג על חייו בכפר, על החברים שלו ועל המשחקים שהם משחקים. הוא דיבר על הרגעים המרגשים והיפים, על השמחה שבחברות. הדג הקשיב בקשב רב, והחתול ראה בעיניו את התעניינות.

לאחר כמה זמן, הדג התחיל לשחות קרוב יותר לחוף. "אני שומע שהחיים שלך מלאים בהרפתקאות," אמר הדג. "אני מבקש להיות חבר שלך. אני לא רוצה להיות ארוחה, אלא חבר!"

מיצי היה מופתע, אך גם שמח. "חברות היא דבר יקר, ואני מסכים! אני לא רוצה לאכול אותך; אני רוצה לשחק איתך!"

כך נוצר קשר אמיץ בין החתול לדג. הם שיחקו יחד, מיצי סיפר לדג על החיים מחוץ למים, והדג גילה למיצי את העולם מתחת לפני המים. הם הבינו כי חברים טובים הם מתנה רבה, הרבה יותר מהאוכל שחתול יכול לחפש.

וכך, החתול והדג חיו יחד בהרמוניה, והחתול למד שהחיים מלאים יותר כשיש חברים טובים לצידך.

המוסר של הסיפור הוא: חברות אמיצה יכולה להיות יקרה יותר מאשר כל דבר אחר.