דניאל היה ילד מיוחד. הוא היה בן שמונה, אבל היה לו קושי לדבר. כל יום, דניאל הלך לטיפול עם אמא שלו. "זה קשה לי," אמר דניאל, "אבל אני מנסה."

אמא שלו חייכה ואמרה, "אני גאה בך, דניאל. אתה חזק!" בכל טיפול, דניאל למד מלים חדשות. לפעמים הוא התעצבן, אבל אמא שלו תמיד עזרה לו.

בבית הספר, הילדים אהבו את דניאל. "אתה חבר טוב," אמר יוסי. דניאל חייך. הוא ידע שהחברים שלו מקבלים אותו כמו שהוא.

יום אחד, דניאל הצליח לדבר משפט שלם. "אני אוהב אתכם!" הוא אמר. כל הכיתה מחא כפיים. דניאל היה מאושר.

המסע שלו היה קשה, אבל דניאל למד שהאהבה משפחתית והקבלה הם הכי חשובים. הוא היה ילד מיוחד, עם לב גדול.