בפארק יפה, נועה ישבה על הספסל וקראה ספר. השמש זרחה, והעץ מעליה הציל אותה מהחום. היא חייכה לעצמה, כשפתאום ראתה ילד צעיר עם עיניים מבריקות. זה היה עומר.

עומר התקרב אל נועה. הוא הראה לה מחוות עם ידיו. "שלום!" הוא אמר בשפת הסימנים. נועה לא הבינה, אבל חייכה. היא ניסתה לחקות אותו. "שלום!" היא ענתה, עם ידיים פתוחות.

עומר צחק. הוא נגע בלב שלו והצביע על נועה. "את טובה!" הוא סימן. נועה הרגישה חום בלבה. הם התחילו לשחק במשחקים עם הידיים, כל אחד מראה מחווה חדשה.

"זה כיף!" אמרה נועה. עומר נענע את ראשו בהסכמה. הם חייכו אחד לשני, והרגישו חיבור מיוחד. אז, נועה שאלה, "נפגש שוב?"

עומר חייך והצביע על השמש. "מחר?" הוא סימן. נועה נענתה בכן עם ידיים. היא ידעה שזה התחלה של משהו יפה.