ליאת, מנהלת משאבי אנוש, פנתה לשיחה קשה עם עובד שלה, יוסי. לפני השיחה, היא התכוננה היטב. היא כתבה את הנקודות החשובות שיש להעלות. "אני צריכה להיות ברורה ומדויקת," היא חשבה.

ראשית, היא אספה נתונים על הביצועים של יוסי. היא ניתחה את הדו"ח החודשי וכתבה כמה דוגמאות ספציפיות לביצועים הלקויים. "אם אני אתן לו דוגמאות קונקרטיות, הוא יבין את הבעיה טוב יותר," חשבה ליאת.

לאחר מכן, ליאת תכננה את האופן שבו תתחיל את השיחה. היא החליטה להשתמש בגישה חיובית. "אני אתחיל בשיחה על הדברים החיוביים שהוא עושה," היא אמרה לעצמה. כך, היא תקווה להפחית את הלחץ.

ביום השיחה, כשפגשה את יוסי, היא התחילה בשיחה על ההצלחות שלו. "יוסי, אני מעריכה את העבודה שלך בפרויקט האחרון," היא פתחה. לאחר מכן, היא עברה לנושא הביצועים הלקויים. "אבל יש כמה בעיות שאני רוצה לדבר עליהן," היא הוסיפה.

ליאת הקשיבה בתשומת לב לתגובותיו של יוסי. היא שאלה אותו איך הוא מרגיש לגבי הביצועים שלו. "אני יודע שאני יכול לעשות יותר," הוא ענה. ליאת חיפשה להביא אותו למסקנות עצמאיות.

בסיום השיחה, ליאת סיכמה את הנקודות המרכזיות. "חשוב לנו לעבוד יחד על שיפור הביצועים," היא אמרה. "אני כאן כדי לעזור לך." כך, העבירו את המסר בצורה ברורה ותומכת.