טליה ישבה על הספה שלה, עיניה מזוגגות. "איך אני אמורה להמשיך בלי יואב?" היא שאלה את עצמה. במשך חודשים, היא האמינה שהחיים שלה לא יהיו שלמים בלעדיו. "זה מיתוס," אמרה חברה שלה, ענת. "תראי, אם זה נכון, אז למה אנשים מצליחים להתגבר?"

טליה לא הייתה בטוחה. היא זכרה את השנים שבהן יואב היה לצידה, את הצחוקים ואת הרגעים הקטנים. "אני לא יודעת אם אני יכולה לחיות בלעדיו," היא ענתה בקול רך.

ענת חייכה ואמרה, "מחקרים מראים שברוב המקרים, אנשים מתאוששים מפרידות. זה לא קל, אבל זה אפשרי. כמו שאמר ד"ר ג'ון גרי, ‘זמן הוא רופא מצוין’."

טליה שאלה, "אבל איך אני מתחילה?"

"תחביבים חדשים, מסעות עם חברות, אפילו חוגים," ענת הציעה. "כשהזמן עובר, את תראי שההרגשה משתנה. את תחווי חוויות חדשות."

טליה החלטה לנסות. היא רשמה את עצמה לחוג ריקוד והחלה לצאת עם חברות. עם הזמן, היא גילתה שהגעגועים שלה ליואב לא נעלמים, אך הם הופכים לקטנים יותר.

"אני לא יכולה להאמין שהצלחתי," היא אמרה לעצמה יום אחד, מחייכת מול המראה. היא הבינה שהחיים יכולים להיות מלאים גם אחרי פרידה, וזה היה מסר ששווה להפיץ.