בשנות ה-70, נשים רבות בישראל רצו להשתתף בפעילויות ספורטיביות. אך המוסדות לא אפשרו להן זאת. "למה נשים לא יכולות לשחק כדורגל?" שאלה מרים, אחת מהנשים שהובילו את המאבק. היא רצתה לראות שוויון בין נשים וגברים בספורט.

הנשים התארגנו יחד והחלו לקיים מפגשים. הן דיברו על זכויותיהן והראו שהן יכולות להצטיין בספורט בדיוק כמו הגברים. "אנחנו לא פחות טובות! הגיע הזמן לשנות את המצב!" אמרה מרים בלהט.

לאחר שנים של מאבק, נשים החלו לקבל הזדמנויות לשחק ספורט. בשנות ה-80 נפתחו ליגות נשים וספורטאיות ישראליות החלו לבלוט. כיום, נשים בוחרות בענפי ספורט שונים – כדורסל, כדורגל, ריצה ועוד.

המאבק של הנשים בשנות ה-70 לא היה לשווא. כיום, נשים רבות מתקבלות בספורט ומקבלות הכרה. יש עדיין דרך ארוכה, אך יש תקווה. "אנחנו נלחמות בשביל העתיד," אמרה מרים, "ובעוד שנים, כל ילדה תוכל לבחור את הדרך שלה."