בלילה חשוך אחד, ישבה מיה, צעירה בעלת תכנות מתקדמות, מול מסך מחשבה גדול. היא חיפשה באינטרנט מידע על אחותה, יעל, שנעלמה לפני שבועיים. "אני לא יכולה להפסיק לחפש," היא אמרה לעצמה, בעוד שהיא נכנסת לאתרים שונים, מנסה לאתר את המידע האחרון אודות יעל.

במהלך הלילה, כאשר היא שוטטה בין הנתונים, המסך שלה החל להבהב. "מה קורה כאן?" היא תהתה. פתאום, מתוך המחשב שלה, פרץ אור בהיר, ושניים מתוך המסכים שלה הפכו לחלונות לעולם אחר. מיה קפצה לאחור, מופתעת. "זה לא יכול להיות אמיתי!"

קול רך, כמו לחישה של רוח, נשמע מבעד לחלון המוזר. "מיה, בואי אלינו," אמרה דמות עטופה באור. מיה הרגישה כאילו היא מושכת אל אותה דמות. "אחותי נמצאת שם. אני חייבת ללכת," היא חשבה.

כאשר מיה קפצה דרך החלון, היא מצאה את עצמה במקום קסום מאוד. הכבישים היו עשויים מזהב, והעצים נצצו ככוכבים. "איפה אני?" היא שאלה את הדמות. "את בעולם המקביל," ענתה הדמות. "כאן, הכל אפשרי."

מיה הבינה שהעולם הזה יכול לעזור לה למצוא את אחותה. "את יכולה להראות לי את הדרך?" היא שאלה. "עליך לעבור את האתגר," אמרה הדמות, "רק כך תוכל למצוא את האור שיביא אותך אל יעל."

מיה נתקלה ביצורים מוזרים, כל אחד מהם הציע לה טכנולוגיה מתקדמת אבל גם אתגרים. "אני לא יודעת אם אני יכולה," היא אמרה, אך אז חשבה על אחותה. "אני חייבת לנסות."

היא עברה דרך מבוכים של חידות טכנולוגיות, ולאט לאט פתחה את יכולותיה. "זה לא רק טכנולוגיה," היא הבינה, "זה גם כוח פנימי."

לבסוף, לאחר מסע קשה, היא הגיעה לאור הבהיר. שם, בין קרני האור, עמדה יעל, מחייכת. "חשבתי שאבדתי אותך," אמרה מיה, ודמעות של אושר זלגו מעיניה.

"לא יכולתי למצוא את הדרך חזרה," אמרה יעל, "עד שאת הגעת."

ביחד, הן חזרו לעולם המוכר, כשהן יודעות שהאהבה והטכנולוגיה יכולות להביא אור גם במקומות החשוכים ביותר.