דניאל, גנב מקצועי, עמד מול הבית המפואר של משפחת לוי. היה לו תכנון ברור - להיכנס כמוזמן לארוחת ערב ולגנוב את התכשיטים היקרים שהיו שמורים בכספת. "הערב, כל התוכנית תצא לפועל," חשב לעצמו, כשהוא מתבונן בשעון.

לאחר כמה דקות, הוא התקרב לדלת והקיש. "שלום, אני דניאל," הציג את עצמו בפני המארחת, מיה. היא חייכה והזמינה אותו להיכנס. בזמן שהיא הזמינה את יתר האורחים, דניאל חיפש את התכשיטים בעיניו.

"הכל מוכן לארוחת ערב?" שאלה מיה, כשהיא נכנסה למטבח. דניאל ניהל שיחה שטחית, אך ליבו הלם בעוז כשהוא הבחין באחותה, יעל. היא הייתה יפה והאירה את החדר בחיוכה.

כשהעיקריות הוגשו, דניאל שיחק את תפקיד המוזמן המושלם. "מיה, אוכל מדהים," הוא שיבח, בעוד מחשבותיו התרוצצו. "איך אני יכול לגנוב את התכשיטים מבלי לעורר חשד?"

בהפסקת הקינוחים, הוא ניגש לכיוון הכספת. דניאל ידע שזמן קצר נותר. הוא התכונן להפעיל את המכשירים שהביא עמו, אך אז, יעל פנתה אליו. "דניאל, אתה בסדר? אתה נראה מהורהר."

"אני בסדר," ענה, אך המילים לא היו אמיתיות. המחשבות על הגניבה התערבבו עם רגשותיו כלפי יעל. "מה אם אני לא יכול לעשות את זה?" הוא תהה.

בעודו מתלבט, דניאל שמע את המוזיקה מהסלון. זה היה הזמן או לא? "אני חייב להחליט," הוא חשב, כשהלב שלו פועם במהירות. האם הוא יבחר באהבה או בכסף?

בדיוק ברגע הקריטי, יעל חייכה אליו, והוא הבין - הוא לא יכול לגנוב מהם. "אני מצטער," הוא אמר בקול רם, "אני לא יכול להישאר כאן."

עם לב כואב, דניאל יצא מהבית, משאיר את הגניבה מאחור ואת יעל בליבו.