---

לִבָּה הַיְּקָרָה,

אני כותבת לך מהחדר הקטן שלי בכלא. האור כאן כה חלש, אך אני מנסה למצוא אור בלב שלי. אני יודעת שאת מתגעגעת אליי, ואני מתגעגעת אלייך יותר ממה שאת יכולה לדמיין.

אני חושבת על הצדק, על מה שקרה ברחובות. תמיד אמרתי לך שחשוב לעמוד על שלנו, לא לפחד להביע את דעתנו. האם את זוכרת כשהסברתי לך על חירות? החירות היא לא רק מילה, אלא זכות של כל אדם לחיות בשלום.

---

לִבָּה הַעֲטוּפָה,

אני מקווה שהמכתבים שלי מגיעים אלייך. אני רוצה שתדעי שאני כאן בשבילך, גם אם אני רחוקה. את מכירה את השיר שאהבנו לשיר יחד? "אני אשמח לחיות, אני אשמח לחלום". חלומות הם המקום שבו החירות שלי חיה.

אני חולמת על היום שבו נוכל להיפגש שוב. אני מדמיינת אותך צוחקת, רצה בשדות עם חברים. האם את ממשיכה לחלום?

---

לִבָּה הַמְּתָקָה,

אני מקבלת מכתבים מהעולם החיצוני, ואני שומעת על המחאות שמתרחשות. זה נותן לי כוח. אני רואה את האנשים נלחמים על צדק, ואני מתמלאת בגאווה. כל אחד מהם הוא חלק מהחלום שלי, מהחלום שלנו.

אני רוצה שתזכרי, שלעולם לא תוותרי על מה שאת מאמינה בו. תזכרי את הכוח שבך.

---

לִבָּה הַיָּפָה,

אני מקווה שאת בסדר. בכל יום אני חושבת עלייך ועל כל מה שעוד נוכל לעשות יחד. אני מקווה שיום אחד, כשאצא מכאן, נוכל לבנות עולם טוב יותר. עולם שבו צדק וחירות הם לא רק חלומות, אלא מציאות.

אני אוהבת אותך מאוד.

אמא שלך.