בסטודיו הקולנועי התכנסו אנשי מקצוע שונים, כל אחד עם סיפור אישי משלו. כאשר הם עבדו על הסרט החדש, הביאו איתם את הבעיות וההומור שלהם.

"אני לא מאמין שאני חייב לעבוד עם הבמאי הזה!" קרא יוסי, המפיק. "הוא רוצה לצלם את הסצנה שוב ושוב, כאילו אין לנו זמן!"

"מה אתה מתלונן?" ענתה מיה, העורכת. "אני צריכה לערוך את כל הצילומים שלו, והוא עדיין לא החליט מה הוא רוצה!"

בזמן שהצוות התמודד עם לוחות זמנים צפופים, התחילו לצוץ מתחים. יוסי החליט לקחת הפסקה.

"אני הולך להביא קפה," הוא אמר. "מי רוצה?"

"אני רוצה!" צעקו כולם יחד.

יוסי חייך. "אז אני לא אקח את זה אישית!"

בזמן שהוא היה בחוץ, מיה עשתה בדיחה על הבמאי. "אם הוא ימשיך ככה, אני אצטרך להוציא ספר על איך לא לביים סרט!"

כשהחזרה מהקפה, יוסי נוכח שהצוות מתחיל לעבוד יחד. הם למדו לצחוק על עצמם ועל הקשיים שלהם.

"זה מה שיפה בקולנוע," אמר יוסי. "אנחנו אולי לא מושלמים, אבל אנחנו יחד!"

וכך, עם כל הבעיות והצחוקים, הם יצרו סרט שלא רק שיקף את היכולות שלהם, אלא גם את הקשרים שהם בנו.