ליאון היה נער מיוחד. הוא התמודד עם מוגבלות פיזית, אבל הוא היה מלא באומץ. הוא רצה מאוד להשתתף במרוץ החופים בחיפה.

"אבא, אני רוצה לרוץ במרוץ!" אמר ליאון. אביו חייך ואמר, "בוא נתחיל להתאמן!"

ליאון ואביו התאמנו כל יום. לפעמים היה קשה, וליאון התעייף. אבל הוא לא וויתר. "אני יכול לעשות את זה!" הוא חשב.

ביום המרוץ, כל העיר הגיעה לראות. ליאון עמד ליד קו הסיום. הוא ראה את כולם רצים מהר, אבל הוא לא התייאש.

בשלב מסוים, הוא נפל. הוא הסתכל על אביו ואמר, "אני רוצה לקום!" אביו ענה, "אתה יכול, ליאון!"

ליאון קם והמשיך לרוץ. הוא לא היה הראשון, אבל הוא סיים את המרוץ. כולם מחאו כפיים.

ליאון לא היה זוכה, אבל הוא הראה לכולם מה זו אמונה עצמית. הוא הרגיש גאה בעצמו.