שבת בבוקר. אני מתעורר לריח של פנקייקים. הילדים שלי, תמר ויונתן, במטבח.

“אבא, בוא! אנחנו מכינים פנקייקים!” הם קוראים לי בשמחה. אני מחייך ונכנס למטבח.

אני אוהב את הרגעים האלה. אנחנו מערבבים קמח, חלב, וסוכר. “זה הכי טעים!” אומרת תמר. אני מסכים.

הפנקייקים יוצאים רכים וטעימים. אנחנו אוכלים עם דבש ופירות. “זה מושלם!” אומר יונתן.

בכל שבת, אני מבין שהרגעים הקטנים הם החשובים. הזמן עם המשפחה הוא מה שחשוב באמת.